<h1>רבינו ירוחם נ"ה ח"ד</h1>
<h2>דף לט.</h2>
אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור ויוצאים בקלח שלהם בין לחין בין יבשים אבל בעלין שלהן לחים אין יבשין לא. ומצוה בחזרת ואינו צריך לחזר אחר המרור יותר ואין יוצאין בהן אם היו שלוקים ולא כבושים ולא מבושלים ומצטרפי' לכזית כך פשוט בפסחים. פי' חזרת חסא הנקרא בערבי כסא. עולשין הנקרא בערבי אלהנדבי. תמכה הנקרא בערבי אלשילם. חרחבינא אצוותא דדיקלא יש שפי' אל קרצעינא ויש שפי' אל חנדקוק כן פי' רי"ף.
<h2>דף נג.</h2>
מקום שנהגו לאכל צלי בלילי פסחים אוכלי' ומקו' שנהגו שלא לאכל אין אוכלים ובכל מקום אסור גדי מקולס כך פשוט בפסחים ועוד פשוט גדי מקולס שצלאו כאחד כלו ונחתך ממנו אבר אחד או שנשלך ממנו אבר אין זה גדי מקולס. אסור לאדם לומר בשר זה לפסח מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ ודוקא בשר אבל חטים שמורים לא כך פשוט בפסחים פירוש ואפילו בשר שחוטה כי יחשבו הרואי' שהקדיש' מחיים ודוקא גדי או טלה הדומי' לפסח ובאשכנז רגילין למלוח בשר לצורך הפסח ומייבשים אותה ונזהרין מלהזכיר עליו פסח אלא אומרים בשר זה לי"ט.
<h2>דף צט:</h2>
יש שנהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח וכן היה נוהג הרשב"א לא שהיה אסור אלא שלא לשנות מנהג הקדמונים זולתי אם היה מנהג טעות.
ערבי פסחים אסור לאכול מט' שעות ולמעלה עד שתחשך כך פשוט בפסחים. וכתבו בתו' ואף על גב דבשבת ובשאר יום טוב יכול לאכול קודם חשכה להוסיף מחול על הקדש בליל פסח לא יאכל עד שתחשך וכן בירושלמי מצה ופסח ומרור אוכלן בבת אחת ומאימתי אוכלין משתחשך הפסח אינו נאכל אלא בלילה ומצה איתקש לפסח [עיין רא"ש סי' ב'] ואף על גב דבזמן הזה אין קרבן פסח מצה ומרו' אין לאכל' אלא משתחשך.
ואפי' מן התמחוי לא יפחתו לו מד' כוסות ונשים חייבו' בהן שאף הן היו באותו הנס כך פשוט בפסחים ויש מי שכתב שאין צריך אלא לו כלומר לבעל הבית ויש מי שכתב שצריך לכל אחד ואחד כוסו וכן נראה עקר ואפילו לתינוקות שהגיעו לחנוך וכן נהגו וכן ראוי לעשות.
<h2>דף קח.</h2>
לא יאכל עד שיס' ואפילו עני שבישר' ומצה צריכה הסבה כך פשוט בפסחים וכתבו התו' דוקא בכזית ראשון ובכזית אחרון של אפיקומן ואם אכל בלא הסבה לא יצא ויחזור ויאכל בהסבה וכן מוכח. ועוד פשוט ומרור לא בעי הסבה ויין כלומר ד' כוסות בעו הסב' וכתבו המפרשים ואם שתה כוס ראשון ושני בלא הסבה יחזור וישתה בהסבה אב' כוס שלישי וד' לא יחזור וישתה אם שתה אותם כוס (ב') [ג'] וד' בלא הסבה שנראה כמוסיף ויש מי שפירש כי הוברר הדבר שאינו מוסיף מאחר ששתאן שלא כתיקון ויחזור וישתה בהסבה ואם שתה כוס ד' בלא הסבה צריך לברך בפ"ה על כוס שיחזור וישתה בהסבה שהרי כששתאו הסיח דעתו מלשתות עוד. פרקדן כלומר פניו למעלה ומושכב על אחוריו לא שמיה הסבה [הסיבת ימין לא שמיה הסבה] ועוד דשמא יקדים קנה לושט ואתי לידי סכנה כך פשו' בפסחי' ופירש רשב"ם דהא בימינו צריך לאכול ולפי זה אטר בימינו מיסב בימינו ולמ"ד שמא יקדים אין הפרש בין אטר לאחר. אשה לא בעיא הסבה ואם היא אשה חשובה בעיא היסבה כך פשוט בפסחים ופירש רשב"ם מפני אימת בעלה שכפופה לו ולפ"ז אלמנה וגרושה בעו הסבה ובשאלתות כתו' דלאו דרכא דנשי למיסב אם לא שתהיה אשה חשובה ולפ"ז אלמנה וגרושה לא בעייא הסבה וכתבו התו' כל הנשים שלנו חשובות הן וצריכות הסבה. והרמב"ם כתב בסתם אשה אינה צריכה הסבה. בן אצל אביו צריך הסבה ואפילו הוא רבו ותלמיד אצל רבו אין צריך הסבה דמורא רבך כמורא שמים פיר' ואפילו לא היה רבו מובהק ושמש צרי' הסבה כל זה פשוט בפסחי'.
<h2>דף קח:</h2>
ועוד פשוט וצריך שיהיה בהן כדי מזיגת כוס יפה כאשר אכתוב למטה. שתאן חי ידי חובת ארבעה כוסות יצא ידי חובת חירות לא יצא שתאן בבת אחת כלומר שלא שתאן על הסדר אלא מזג ושתה ד' כוסות זה אחר זה ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא. השקה מהם לבניו ולבני ביתו יצא והוא שישתה הוא רוב הכוס ובני ביתו המעוט.
ארבעה כוסות הללו צריך שיהיה בהן כדי רביעית הלוג פירוש שהוא ביצה ומחצה כך פשוט בפסחים. והרביעית אפרש למטה. וצריך לשתות רוב הכוס וזה השיעור לכל כוס והיינו כדי מזיגת כוס יפה כשיהיה מזוג יהיה רביעית לכל כוס כמו כוס יפה שהוא כוס של ברכה ומזיגתן שלשה חלקי מים.
<h2>דף קט.</h2>
חוטפין מצה בליל הפסח כדי שלא ישנו התינוקות ומחלקין לתינוקו' קליות ואגוזי' כדי שישאלו כך פשוט בפסחים. יש שפי' חוטפין (כ)שמגביהין הקערה מן השלחן עם המצה ויש מי שפירש שגוזלין מהם כלומר מהתינוקו' שלא יאכלו וישנו.
רביעית הלוג של תורה הוא אצבעיים על אצבעיי' ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בגודל פיר' כלי שיש ברביעית אצבעיים כלומר ב' אצבעות באורך ושני [אצבעות] ברחב ובגובה שני אצבעות וחצי אצבע וחומש אצבע והאצבעות הללו בגודל. וזה השיעור יבא לך משיעור מקוה ששיערו חכמים שהם ארבעים סאה והכלי המחזיק אלו הארבעים סאה תמצא שיש ברבועו אמה על אמה כלומר אמה באורך על אמה ברחב ובגובה שלש אמות ומזה תוכל לדעת כמה יש בכלי המחזיק רביעית כל זה פשוט בפסחים. ואכתוב לך פירוש הכלי הזה כפי מה שכתב רי"ף וזה לשונו פירש רביעית של תורה ביצה ומחצה והלוג ארבעה רביעיות שהן ששה ביצים ומנא לן דלוגא ארבעא רביעיתא הוי דתנן הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין לוג וחצי לוג ורביעית לוג אלמא לוגא ארבע רביעיתא הוי הין שנים עשר לוגין דכתיב זה ז"ה בגימ' תריסר לוגי הוו נמצא הין ארבעים ושמנה רביעיות שהם שבעים וב' ביצים קב ארבעה לוגין שהן ששה עשר רבעיו' שהם כ"ד ביצים. ומנא לן דקב ארבעה לוגין הוי דתנן הלל אומר מלא הין (ו)מים שאובים פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו וכמה הין שנים עשר לוגין שמאי אומר תשעה קבין שהם שלשים וששה לוגין אלמא קבא ד' לוגי הוו. סאה ששה קבין שהן שני הינין שהם כ"ד לוגין שהם צ"ו רביעיות שהם קמ"ד ביצים. איפה ג' סאין שהם י"ח קבין שהם ו' הינין שהם ע"ב לוגין שהם רפ"ח רביעיות שהם תל"ב ביצים. שיעור חלה עומר שהיא עשירית האיפה שהם ארבעים וג' ביצים וחומש ביצה וכן למצה. רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים שערו חכמים מי מקוה מ' סאה. סאה ו' קבין קב ד' לוגין לוג ד' רביעיות אמה ו' טפחים טפח ד' אצבעות בגודל אמה על אמה ברום ג' אמות מ' סאה חציין אמה על אמה ברום אמה וחצי דהוי ט' טפחים כ' סאה חציין אמה על אמה ברום שלשה רביעי אמה שהם ארבעה טפחים ומחצה י' סאין חציין אמה על חצי אמה ברום ד' טפחים ומחצה ה' סאין חציין חצי אמה על חצי אמה ברום ד' טפחי' ומחצה ב' סאין ומחצה שהם חמשה עשר קבין נמצאו ג' טפחי' על ג' טפחי' ברום ד' טפחים ומחצה ט"ו קבין חציין שלשה טפחים על ג' טפחים ברום טפחיים ורובע ז' קבין ומחצה חציין שלשה טפחים על טפח ומחצה ברום טפחיים ורובע ד' קבין פחות רביע קב שהם ט"ו לוגין חציין טפח ומחצה על טפח ומחצה ברום טפחיי' ורובע ז' לוגין ומחצה נמצאו ו' אצבעות על ששה אצבעות ברום ט' אצבעות ז' לוגין ומחצה חציין ו' אצבעות על שלשה אצבעות ברום ט' אצבעו' ד' לוגין פחות רביע לוג שהן ט"ו רבעיו' וכמה אצבעות הן ו' על ג' ברום ט' קס"ב אצבעות נמצאו קס"ב אצבעות ט"ו רבעיו' לכל רביעי' י"א אצבעות חסר חומש שהן חשבון אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בשיבור וזה חשבון שיבורם אצבעיים על אצבעיים הרי ד' ברום אצבעיים על ד' הרי ח' וכשתוסיף חצי אצבע(יים) על ד' הרי ב' אצבעות ויש בידך שמונה הרי הן עשרה ועוד [חומש] על ד' הרי אחד פחות חומש ובידך יש י' הרי י"א פחות חומש והן רביעית. נמצא רביעית של תור' אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע (ב)לא פחות ולא יותר עכ"ל רב אלפס ז"ל. ועוד מצאתי ברי"ף פירוש אח' וז"ל חשבון קל שנים עשר פחות חומש בין בלח בין ביבש אל הגאו' רבי יצחק בן הפרנס רבי יהודה נ"ע אחי הרב הנפלא המובהק ר' אברהם ברבי יצחק נ"ע אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע והם י"א אצבעות פחות חומש שיחזיקו רביעי' הלוג שהוא כביצה ומחצה מפני שהמקוה מ' סאה מוחזקים באמה על אמה ברום שלשה אמות קח ממ' סאה א' ממ' והוא סאה ומן הסאה קח ששיתו והוא קב ומן הקב קח רביעיתו והוא לוג ומן הלוג קח רביעיתו והוא כביצה ומחצה שהוא רביעית לוג של תורה. ועל זה הדרך תעשה מן האמות קח מהג' אמות אחד מארבעים והם י"ו טפחים שיש להם גוף שוה ועוד חומש טפח ומאלו הי"ו טפחים וחומש קח ששיתם שהם אצבעו' שיש להם גוף שוה קע"ג אצבעות פחות חומש ומאלו הקע"ג אצבעות קח רביעיתם והם מ"ג אצבעות וחומש אצבע ומאלו המ"ג אצבעות וחומש קח רביעיתם והם י"א אצבעות פחות חומש מחזיקין רביעית לוג של תורה זה סימן מובהק עכ"ל. וברש"י תמצא פיר' אחר בדרך אחרת. וגם בתוספו' [ו]רשב"ם וב"כ דרכים אחרים והמה כתובי' בפרשתן והכל עולה לענין אחד.
<h2>דף קט:</h2>
ד' כוסות הן כך א' שאומר עליו קדוש היום וא' שאומר עליו ההגדה ואחד שאומר עליו ברכת המזון וא' שגומר עליו ההלל. ואמ' חז"ל שכל אחד מצוה בפני עצמה היא כך פשוט בפסחים ולמטה אכתוב כל אחד בפני עצמו. וכתב רי"ף בשם רבוואתא שצריך לברך בפ"ה על כל כוס וכוס מאלו הד' והביא ראייתם עלי' וכתב דסברא מעליא היא והכי איבעי ליה למימר ע"כ וכן כתב הרמב"ם ובעלי התוספות כתבו שאין לברך בפ"ה אלא על כוס ראשון וג' כלומר אותו של קדוש ושל ברכת המזון וכן כתב הרא"ש. ועוד כתב רי"ף כי יש מי שכתב שאין לברך על הגפן ועל פ"ה שהיא ברכה שלאחר היין כמו שכתבתי בברכת הנהנין אלא בסוף כל ד' כוסות ויש מי שכתב שצריך לברך על כל א' מהן כלומר מד' שהם ב' לפני המזון וב' לאחר המזון וכתב שזו הסברא האחרונה עקר ע"כ ובתוס' כתבו שאין לברך על הגפן בכוס שני וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף קיד.</h2>
כוס ראשון מקדש עליו ואומר בפ"ה ואחר כך קדוש היום. ועוד פשוט [קי"ז ע"ב] וצריך להזכיר בקדוש יציאת מצרים וחותם מקדש ישראל והזמנים. וכתב הרשב"א שנוטל ידו אחת ליטול הכוס שמא יפול עליה מן הכוס והם שניו' וקודם קדוש אין ליטול ב' ידיו כמו בשבת או בשאר י"ט דהתם יכול לקדש על הפת ובכאן צריך ד' כוסות. ולמטה [להלן קי"ט ע"ב] אכתוב דברי רי"ף שיכול לקדש על הפת אם אין לו יין. ואחר כך נוטל ידיו עליו כי כל שטבולו במשקה צריך נטי' ידים ואחר כך מטבל בירקות כלומר יאכלם בטבול ולפיכך צריך נטילת ידים כך פשוט בפסחים ופרשב"ם שאין זה הטבול בחרוסת כי החרוסת הוא למצוה מן המצה עם המרור שהוא חזרת ושאר ירקות וכן כת' ר"ת פירוש ואין צריך לאכול מהן כזית דלא נזכר בברכתם כי אם ב"פ האדמה. והרמב"ם כתב כל א' וא' פחות מכזית ועוד פשוט ומברך על אלו הירקות בורא פרי האדמה. והרמב"ם כתב שמטבל בירקות בחרוסת ועוד כתב מי שאין לו אלא מרור מברך תחלה עליו בורא פרי האדמה על מרור וכשגומר ההגד' אוכל מן המרור ולא יברך עליו.
<h2>דף קיד:</h2>
ועוד פשוט אכלן בלא מתכוין יצא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס פירש משום דמברך על אכילת מרור צריך אכילה ואין אכילה בפחו' מכזית מה שאין כן בשאר ירקות כמו שכתבתי למעלה.
ומביאין לפניו מצה כאשר אפרש וחזרת שהוא המרור וחרוסת וב' תבשילין שהן זכר לפסח וזכר לחגיגה כגון דג וביצה או אפילו עצם ובש' או שני מיני בשר כך פשוט בפסחים. יש מי שכתב כי אפילו ביום טוב כלומר פסח שחל להיות באחד בשבת שמביאין שני תבשילין ויש מי שכתב כי בפסח שחל להיות באחד בשבת שאין מביאין כי אם תבשיל אחד כי חגיג' לא היתה דוחה שבת וארבע' עשר חל בשבת ולא היה שם אותו היום חגיגה דלא כתיב בה במועדו ואם יביא אותה מערב שבת כשיגיע מוצאי שבת יהיה נפסל בלינ' וכן נרא' עקר.
<h2>דף קטו.</h2>
ועוד פשוט ונוטל מרור ומברך עליו על אכילת מרור ומטבל בחרוסת. וכתבו המפרשים ואין צריך לברך עליו ב"פ האדמה שהיא ברכת הנהנים והטעם הנכון משום דהוי כדברי' הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה דכתיב על מצו' ומרורים יאכלוהו ועוד ראיתי טעם אחר למה מברכין על אכילת מרור לפי שאכילת מרור והמצה דבר אחד הוא שהרי בדין היה לכרכן [ב]ב"א אלא שעכשיו מפני שהמרור הוא מדרבנן אוכלן בזה אחר זה כדי שלא יהו מבטלות זו את זו וכיון שכן ודאי אכילה א' הן וברכ' המוציא של מצה עולה למרור שהפת פוטרת כל מיני מאכל ואחר כך נוטל מצה ומרור וכורכן ביחד ויש מהמפרשים שכתבו שצרי' טבול בחרוסת וכן כתב הרמב"ם ועוד כתב שעם המצה לבדה יטבל בחרוס' ובלבד שלא ישהא אותה בו שלא יפסיד טעם המצה ורוב הפוסקים הסכימו שבכריכה צריך טבול בחרוסת וכן נראה עקר ומ"מ לא יברך על אותה אכילה בכריכה וכן כתב רי"ף שלא יברך ולמטה אכתבנו.
<h2>דף קטו:</h2>
ויקח מצה אחת ויבצענה לשנים והחצי האחד ישים תחת המפה עם המצה האחרת ועוקרין השלחן כלומ' מסיר הסל מן המצות ומן החזרת ומהחרסת מעל השלחן כדי שישאלו התינוקות כך פשוט כי באותו זמן היה שלחן קטן לפני כל אחד ועכשיו שהשלחן גדול מסיר הסל כמו שכתבתי.
<h2>דף קטז.</h2>
וכתב רי"ף אף על פי שבשאר ימים טובים בעי שתי ככרות שהוא לחם משנה (בשבת) [כשבת] זכר למן, בפסח מברכין על אחת ופרוסה דאת' לחם עוני וגרע פלגא דאמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה תוך שלמה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב וכן כתב הרמב"ם. ובעלי התוספות חלקו עליו וכתבו שכמו כן מברך המוציא בפסח על השלימה ולחם משנה והפרוסה היא למצוה דאכילת מצ(ו)ה ויברך המוציא על השלמה כי הם שלשה מצות ועל הפרוס' מברך על אכילת מצה ולפיכך נהגו לעשות שלשה מצות הב' ללחם [משנה] ואות' שפירס לברך על אכילת מצה וראיתי לרבותי נוהגים לצאת ידי חובת שניהם לברך על שלימה ופרוסה ביחד המוציא ועל אכילת מצה ואוכל ביחד שניהם ועל השלישית יעשה כריכה עם מרור כאשר אפרש ויש מי שכתב שמברך לאכול מצה וכן נר' סברת רי"ף וכן במרור לאכול מרור וכן כתב הר"י ולפי ר"ת מברך על אכילת מצה וכתבתי חלוקיהן בחלוקי ברכת המצות בתפלה ובק"ש [ני"ג ח"א].
וצריך שיהיה בחרסת דברים חמוצים ומתוקי' זכר לתחת התפוח וגומר וזכר לטיט וגם תבלין זכר לתבן פירוש כגון קנמן וסנבל וכיוצא בהן דומה לתבן שהיו עושין בה הלבנים.
אין מברכין על קריאת ההגדה כמו במגלה אף על פי שהיא מצוה שנא' למען תזכור וגומר וכתב רבי' פרץ לפי שכבר אמרו בקדוש זכר ליציאת מצרים.
כוס שני אומר עליו ההגדה והבן שואל ואם אין דעת בבן אביו מלמדו ואם אין שם בן אשתו שואלתו ואם הם שנים שואלים זה את זה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' עד הלילה הזה כלו מצה שבכל הלילות אנו אוכלים בשר כלומר צלי או שלוק ומבושל הלילה הזה כלו צלי ובזמן הזה אין אומרים כי בעונותינו אין לנו קרבן פסח שלא היה נאכל אלא צלי ומתחיל בגנות כלומר מתחלה עובדי עבודה זרה וכו' וכן עבדים היינו לפרעה וכו' ומסיים בשבח כלומר ועכשיו קרבנו המקום וכו' ודורש מארמי אובד וכו'.
אין מברכין על אכילת מצה כל ז' לפי שאם ירצה לא יאכל מצה כי אם בליל ראשון שהכתוב קבעו חובה.
<h2>דף קטז:</h2>
וצריך שיאמר ואותנו הוציא משם. וצריך שיאמר פסח מצה ומרור ואם לא אמר כן לא יצא ידי חובתו פסח וכו' על שום מה וכו' מצה זו וכו' מרור זה וכו' על שום מה וכו' וצריך שיגביה המצה כשאומר מצה זו וכן המרור כשיאמר מרור זה אבל בשר בזמן הזה כשיאמר פסח לא יגביה שמא יאמר בשר זה שמגביה לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוץ ויש שנוהגים בשביל זה להסירו כלומר להסיר הבשר מן הסל מכל וכל כשאומר ההגדה ונוהגי' להגביה הסל על ראשי התינוקו' ואומר לפיכך אנו חייבין וכו' עד ונאמר לפניו הללויה ומתחיל הללויה שהוא ההלל ואומר עד חלמיש למעינו מים וחות' בגאולה ואומר ברוך אתה יי' אלהי' מ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' וחותם ברוך אתה יי' גאל ישראל ואינו חותם גואל [קי"ז ע"ב]. ואם מברך בורא פרי הגפן על כוס זה כתבתיו למעלה [לעיל ק"ט ע"ב] ושותהו בהסבה כמו שכתבתי למעלה. ונוטל ידיו כי כבר הסיח דעתו מהנטילה הראשונה שאומר ההגדה בנתים [קט"ו ע"ב] כל זה פשוט בפסחים.
סומא פטור מלו' ההגדה כמו שפטור מכל המצו' כמו שכתבתי בנתיב י"ג ומכל מקום חייב בכל מדרבנן ולהוציא הרבים יכול להוציא למ"ד מצה בזמן הזה דרבנן דאתי דרבנן והוציא דרבנן כך מוכח בפסחים פירוש ומברך.
<h2>דף קיז:</h2>
ענין התפלה צריך להזכיר מעין היום את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה זמן חירותינו. ואם טעה ביעלה ויבא אם מחזירין אותו כתבתיו בענין י"ט [נ"ד ח"ב] כי אין חלוק בזה בין פסח לשאר י"ט.
כוס ג' מברך עליו ברכת המזון. כוס ד' גומר עליו ההלל ואומר עליו ברכת השיר שהיא יהללוך יי' וגומר ובין כוסות הללו יכול לשתות אבל בין ג' וד' לא ישתה כך פשוט בפסחים. ומהירוש' נראה שיכול לשתות אחר כוס ד' שכתב מפני מה לא ישתה משום שכרות כבר הוא משוכר מה בין יין שלפני המזון ליין שלאחר המזון יין שלפני המזון אינו משכ' יין שלאחר וכו'.
צריך להיות ג' למצוה מן המובחר בהלל בליל פסח כדי שיאמר אחד לב' הודו כך כתוב במדרש.
כוס ה' אומר עליו הלל הגדול שהוא מהודו ליי' עד על נהרות בבל כך פשוט בפסחים וכן כתב רי"ף. ורשב"ם לא גריס כוס ה' אלא כוס ד' אבל רי"ף גורס כוס ה' כלומר שאם ירצה לשתות יעשה כוס ה' וכן כתב הרבי יוסף טוב עלם שאם תאב לשתות ישעה כוס ה' ומתוך דברי כלם משמע שאסו' לשתות יין אחר כוס ד' וכן כתבתי למעלה בשם רי"ף [להלן קי"ט ע"ב].
<h2>דף קיח.</h2>
ומהתלמוד נר' שאינו מברך על ההלל לפניו ויש שכתבו שמברך לאחריו וכן עקר. רשב"ם כתב דעבדינן כתרויהו וחותמין בהלל בא"י מלך מהולל בתושבחות ואומר הלל הגדול ונשמת כל חי וחותם שנית בא"י מלך מהולל בתישבחות וה"ר חיים לא היה חותם ביהללוך כיון שהיה לו לחתום בסוף נשמת כל חי. וכתב הרמב"ם שיכול לגמור ההלל בכל מקום שירצה אפילו שלא במקום סעודה.
<h2>דף קיט:</h2>
ואוכל סעודתו. ואחר אכילתו קודם ברכת המזון לוקח חצי המצה ששם תחת המפה ואוכל כל אחד ממנו באחרונה כזית ואין אוכלין אחריה לא פירות ולא שום דבר אחר שלא לשכח טעם המצה פירוש ואינו מברך עליה כי כבר בירך לפניה בתחלת הסעודה כך פשוט בפסחים. פי' ולא ישתה אחריה זולתי [כוס] ברכת המזון וכוס ד' כאשר אכתוב ואם ירצה לאכול פירות או שום מיני מתיק' אוכלן קודם שיאכל המצה האחרונ' כי אחר המצה לא יאכל כלום כמו שכתבתי זולתי כוס ברכת המזון וכוס ד' ואם יהיה צמא לא ישתה אלא מים אבל לא יין וכן כתב רי"ף אף על פי שמהירוש' נר' שיכול לשתות יין [עיין לעיל קי"ז ע"ב] וראשון עקר.
והנה לך סדר הלילה בדרך קצרה לא יאכל עד שתחשך ומקדש ואם חל להיות במוצאי שבת אומר יין קדוש נר הבדלה זמן ונוטל ידיו אחר קדוש כדי לאכול ירקות בטבול ומביאין (לא) [לו] ירקות ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחומץ ויש שנהגו בחרוסת ובחומץ עקר ואוכל ומאכיל לכל בני ביתו ואין צריך באכילה זו כזית ומביאין לו סל ובו שלשה מצו' ושני תבשילין כגון דג או ביצה או שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ואם חל פסח להיות בליל מוצאי שבת לא ישים שם כי אם תבשיל אחד ולוקח אחת מהשלשה מצות ובוצעה לשנים ומשים חציה תחת המפה לאפיקומן וחציה האח' בין השתי מצו' השלמות ומוזג כוס שני כי על הראשון כבר אמר עליו הקדוש וצריך לשתות כל הד' כוסות בהסבת שמאל אבל לא בימין ולא פרקדן ובן אצל אביו מסב ואפילו הוא רבו וכן אשה חשובה ואפילו אצל בעלה אבל לא תסב מי שאינה חשובה ואלמנה וגרושה בעו הסבה ותלמיד אצל רבו אפילו אינו מובהק אינו מיסב ואם שתה בלא הסבה יחזור ויסב וישתה אבל בכוס רביעי אם שתה בלא הסבה צריך לברך בורא פרי הגפן כשיחזור וישתה כי כששתה מתחלה סלק דעתו מלשתות יותר ולא יפחתו מארבעה כוסות (אחת) [אחד] אנשים ואחת נשים ואחת תינוקות שהגיעו לחנוך לכל אח' כוסו והכוס הראשון אומר עליו קדוש כמו שכתבתי וכוס שני אומר עליו ההגדה וקודם שיתחיל ההגדה עוקר השולחן או מסיר הסל עם המצות מעל השולחן ויגביהנה ויתחיל ההגדה וכשאומ' מצה זו יגביה המצה וכן במרור זה יגביה המרור אבל כשיאמר פסח לא יגביה הבשר שבסל וגומר ההגדה ואומ' עד למעיינו מים וחותם בגאל ישראל ויש מי שכתב שמברך בפ"ה על כל כוס וכוס וכן כתב רי"ף והתוס' כתבו שלא יברך בפ"ה אלא על כוס ראשון וג' ושותה כוס ב' בהסבה ונוטל ידיו שכבר הסיח דעתו אחר הנטילה הראשונה לפי' נוטל פעם שנית ונוטל אחת מהמצות השלמות והפרוסה ובוצע משתיהן יחד ואומר המוציא וקוד' שיאכל מברך על אכילת מצה או לאכול מצה. ואוכל משתיהן יחד כזית מכל אחת ומאכיל לכלם ואוכלים בהסבה כמו שכתבתי בכוסות ואם לא אכל בהסבה יחזור ויאכל בהסבה ואח' כך נוטל מרור ומברך על אכילת מרור ואין צריך לברך בורא פרי האדמה ומטבל בחרוסת ואוכל ממנו כזית ומאכיל לכלם כי קראו בברכה אכילה ואין אכילה פחותה מכזית ואחר כך נוטל מהמצה השלישית וכורך מהמרור ואוכל ביחד. ויש מפרשים שכתבו שמטבל בחרוסת ואוכל סעודתו ומוזג כוס ג' ומברך עליו ברכת המזון ואומר עליו ברכה הראויה לו שהיא על הגפן ועל פרי הגפן וכן בכל כוס וכוס מארבעה כוסות וכן כתב רי"ף ויש מי שכת' שאינו מברך על הגפן אלא בסוף כלן והתוספות כתבו שאין לברך על הגפן בכוס שני וכן נראה עקר וקודם ברכת המזון יאכל אחר כל סעודתו חצי המצה ששם תחת המפה ויאכלנה בהסבה ואם לא אכלה בהסבה יחזור לאכלה בהסבה ולא יאכל אחריה שום דבר ואפילו פירות ולא ישתה יין כי אם בכוס ברכת המזון ובכוס שגומר ההלל ובין כוס ראשון ושני שותה אבל בין שלישי לרביעי לא ישתה ואם שכח לאכול המצה האחרונה שהיא אפיקומן עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונבריך יטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנה אבל אם בירך כבר ברכת המזון ולא אכלה לא יאכלנה עוד ואחר שבירך ברכת המזון מוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו ההלל וחותם ברוך אתה יי מלך מהולל בתושבחות ומי שרגיל לומר נשמת כל חי אינו חותם אלא פעם אחת בישתבח ולא ישתה יותר ומי שרוצה לשתות כוס חמישי שתאב לשתיה יאמר על הכוס חמישי הלל גדול שהוא מהודו ליי' עד על נהרות ומאלו הארבעה כוסות צריך לשתות מכל אחד רובו. ושיעור הכוס רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה והכלי המחזיק זה השיעור הוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע והחשבון כתבתי למעלה. ואם רוצה לעשות זה הסדר בשנים או שלשה בתים כדי להוציא אחרים ידי חובתן עושה זה הסד' בביתו תחלה עד שמברך ברכת המזון והולך לבתים ועושה להם הסדר הזה בכל בית ובית ושם יאכלו וישתו והוא לא יאכל שום דבר ולא ישתה וחוזר לביתו וגומר ההלל על כוס רביעי ואם רצה ללכת לבית האחרים קודם שיעשה בביתו הרשות בידו ויקדש ויעשה הסדר לאחרים כלו והם יאכלו וישתו לצאת ידי חובה והוא לא יאכל ולא ישתה וחוזר לביתו ועושה סדרו כראוי ואם אין לו יין לקדש מקדש על הפת ובוצע ומניח ידו עליו ומקדש ומברך לאכול מצה ואוכל ומטבל בשאר ירקות ועוקר השלחן ואומר ההגדה עד גאל ישראל ומברך על המרור ומטבל בחרוסת והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה ואם אין לו אלא כזית ממצה שמורה אוכל בתחלה ממצה שאינה שמור' ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על השמורה לאכול מצה ואוכל ומברך על המרו' ואוכל וכור' מצה ומרו' ואוכל בלא ברכה.
וכתבו בתו' כי כן היה נוהג ר"ת אם שכח לאכול ממצה של אפיקומן עד שנטל ידיו כדי לברך או שאמר הב לן ונבריך יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל ממנה אבל אם שכח עד שברך לא יאכל פעם אחרת כי כל מצות שלנו בחזקת שימור דלישה קיימי ואין להרבות בכוסות כך כתבו המפרשי' וכן כתב רש"י בתשובה. ויש מי שכתב שאף על פי שבירך יטול ידיו ויברך על המצה של אפיקו' המוציא ולא יברך ברכת המזון עם כוס שאין ברכה טעונה כוס כשאי אפשר וכן כתב הראב"ד והרשב"א.
ואם אין לו ממצה דמינטרא אלא כזית אוכל מתחלה מן המצה שאינה משומרת ויברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית המשומרת לאכול מצה ואכיל ומברך על המרור ואוכל וכורך מצה ומרור ואוכל בלא ברכה דתני' הסופגנין והדובשני' והאסקרטין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. כך כתב רי"ף. והרמב"ם כתב שאינו אוכל אותו כזית אלא אחר כל סעודתו ולא יאכל אחריו כלום ומברך עליו על אכילת מצה.
ומי שאין לו יין בליל הפסח מקדש על הפת כמו בשאר שבתות ויום טוב ואומר המוציא בתחלה ובוצע הפת ומניח ידו עליו עד שגומר קדוש ומברך לאכול מצה ואוכל ואחר כך מטבל בשאר ירקות ועוקר השלחן ואחר כך אומר מה נשתנה וההגדה כלה עד גאל ישראל ומברך אמרור והדר כרך מצה ומרור ואכיל ליה בלא ברכה כך כתב רי"ף בפסחים. ואם מקדשין על הפת כתבתיו בדין קדוש שבת ויום טוב [ני"ב ח"א]. ומי שרוצה לברך בב' או ג' בתים מברך בביתו ואוכל סעודתו ומברך ברכ' המזון והולך לכל בית ובית שירצה ומקדש וישתו הם ויאכלו מצה וירקות והוא לא יאכל ולא ישתה וגומר[ין] סעודתן ומברכין הם ברכת המזון וכן עושה לכל בית ובית ואחר כך הולך לביתו וגומר ההלל ושותה כוס ההלל והביא ראיה מההיא דר"ה [כ"ט ע"ב] כי בקדוש וברכת המוציא של מצה אף על פי שיצא מוציא וה"ה למרור ולב"פ האדמה של ליל פסח ואכילת מרור כי הכל מצוה אח' וענין אחד והוא כיון שברך ברכת המזון לא יאכל שום דבר דאין מפטירין אחר המצה אפיקומן ואם רוצה להקדים לבתים האחרים בתחלה מברך להם ולא יאכל הוא ולא ישתה שום דבר עמהם וחוזר לביתו ומקדש הרשות בידו כך כתב רי"ף בפסחים. ובודאי אותם שנוהגין ללכת בבית קרוביהם ומיודעהם לומר הגדת הפסח אין להם לאכול ולשתות שום דבר זולתי אותם שדרין בביתו אוכלים שם.
<h2>דף קכ.</h2>
אף על פי שכל ימי הפסח אם ירצה לאכול מצה הרשות בידו או יאכל ירקות או פירות, ליל הפסח הכתו' קבעו חובה לאכול מצה אפילו בזמן הזה שנ' בערב תאכלו מצו' כך פשוט בפסחי'. שבועה שלא אוכל מצה אסו' לאכול מצה בליל פסח שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה כך פשוט בירושלמי דשבועו' והביאו רי"ף. פי' כשאומר מצה סתם מגו דחיילא שבוע' על מצה דרשות חיילא על מצה דמצוה אבל כשאומר מצה בליל פסח אין שבועה חלה על דבר מצוה ולוקה משום שבועת שוא.
<h2>דף קכ:</h2>
ועוד פשוט ישנו מקצתן יאכלו אבל אם ישנו כלם לא יאכלו ואם מתנמנמי' יאכלו אבל אם נרדמי' כלומר שישנו כבר לא יאכל וכתב רי"ף אחר שהתחיל לאכול מצה של מצוה באחרונה וישן דהוי הפסק ונראה דשינה באמצע הסעודה לא הוי הפסק והרמב"ם כתב דשינה באמצע הסעודה הוי הפסק והראב"ד השיג עליו דשינה לא הוי הפסק אלא לענין המוציא והא דישנו מקצתן מיירי לענין פסח.
ועוד פשוט שצריך לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות. ויש שכתבו שיכול לאכלה כל הלילה כדמוכח במגלה וראשון נרא' עקר.
